פסק-דין בתיק ע"ר 18897-01-12

זהו ערעור על החלטת כב' הרשמת ברכה לכמן מיום 19.12.11 בתיק 5622-04-10 (להלן " ההחלטה") ולפיה נדחתה בקשת הרשות להתגונן שהגישו המערערת ו- "נחשון אוראל בטחון בע"מ" (להלן " החברה").

המדובר בתביעה כספית שהגיש המשיב נגד החברה, בגין יתרת חוב בלתי מסולקת בהלוואה שהעמיד לה, וכן נגד המערערת ונתבע נוסף (פלאח ויהאב), אשר ערבו להחזר ההלוואה.

בהחלטה נקבע, כי על פי טענת המערערת והחברה בסיכומיהן שם, טענותיהן העיקריות הן בעניין שיעור הריבית אשר מנוגדת לסיכומים בעל פה שנערכו עם מנהל הסניף, כאשר כל יתר הטענות שהועלו בבקשת הרשות להתגונן נזנחו בסיכומים. הטענה בדבר שיעור הריבית נטענה באופן סתמי, ללא פירוט נדרש וללא חוות דעת תומכת, באופן שאין בו כדי לבסס הגנה. כך, משנשאלה המערערת בעניין חתימתה על הסכם ההלוואה בו פורטו הריביות, היא אישרה חתימתה אך טענה כי "הבנתי אחר כך כי הריביות שהם חישבו לא ריאליות", ומשנשאלה "לא ריאליות למה?" השיבה: "אני לא יודעת, אין לי תשובה".

עוד נקבע בהחלטה כי המערערת והחברה לא הניחו כל תשתית ראייתית שהיא באשר להסכם הנטען על ידן עם מנהל הסניף, מתי ובאילו נסיבות הוא נערך, מה היו הוראותיו ובמה הוא שונה מתנאי הסכם ההלוואה שנערך בכתב.

צוין בהחלטה כי המערערת ביקשה בסיכומיה לאפשר לה להגיש חוות דעת של רואה חשבון לגבי החיובים בחשבון, אולם בהתחשב בכך שעל פי טענת המשיב, שלא נסתרה, התדפיסים הרלוונטיים הועברו אליה כבר בחודש אוגוסט 2011, וחרף זאת לא הוגשה חוות דעת ובקשת רשות להתגונן מתוקנת מאז, לא התקבלה הבקשה.

בסיכומו של דבר מצאה כב' הרשמת את הגנת המערערת והחברה חסרת פרטים, מועדים ואסמכתאות רלוונטיות, כאשר הן נתפסו כמי שמנסות מזלן בכל מיני וסוגי טענות בתקווה שלפחות אחת מהן תצלח, בלא שיש להן תשתית עובדתית ראויה. בנסיבות אלה, משלא עמדו המערערת והחברה בחובת הפירוט הנדרשת ממי שמבקש רשות להתגונן, ונוכח סתמיות הטענה לריבית לא ריאלית, נדחתה בקשת הרשות להתגונן תוך חיוב בהוצאות.

עיקר טענותיה של המערערת בערעור, מתמקד בכך שרק לאחר הדיון בבקשת הרשות להתגונן נתגלו לה עובדות ומסמכים שלא היו בידיה ערב הגשת הבקשה ושאילו היו ידועים לכ' הרשמת, היא הייתה מגיעה להחלטה שונה. המערערת טוענת כי זכותה שתינתן לה הזדמנות להביא מסמכים התומכים בטענותיה, שיש בהם כדי להפריך את טענות המשיב, וטעתה כב' הרשמת כאשר קבעה כי טענת שיעור הריבית נטענה באופן סתמי, ללא פירוט נדרש וללא חוות דעת תומכת. המסמכים שהיו דרושים להכנת חוות הדעת הגיעו למערערת לאחר הדיון ולכן לא ניתנה לה הזדמנות להביא חוות דעת מקצועית של רואה חשבון. לטענת המערערת, עיון ואפילו הקל ביותר במסמכי המשיב, מעלה כי דרושה חוות דעת של מומחה אשר יבחן את המסמכים ויחווה דעתו בעניין.

המערערת מעלה בכתב הערעור טענות נוספות, שזכרן לא בא בבקשת הרשות להתגונן וודאי שאין מקום להעלותן ולדון בהן במסגרת הערעור. יתר על כן, לא מצאתי כי שגתה כב' הרשמת עת קבעה כי המערערת זנחה במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן את כלל טענותיה למעט הטענות בעניין שיעור הריבית. בדיון שהתקיים בפני אתמול אישרה ב"כ המערערת, כי הטענה העיקרית של המערערת בערעור נוגעת לכך שלא ניתנה לה הזדמנות להגיש חוות דעת בשל כך שהמסמכים לא הומצאו לה במועד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, מן הנימוקים הבאים:

החלטת כב' הרשמת בכל הנוגע לטענת המערערת בעניין הריביות, בדין יסודה. המערערת אכן העלתה טענה זו באופן סתמי ובעלמא, בלא שפירטה מה בדיוק סוכם לטענתה בעל פה עם המשיב, עם מי סוכם, מתי סוכם, במה שונים שיעורי הריבית שסוכמו בעל-פה מן הריבית שנקבעה בהסכם החתום ומזו שנגבתה בפועל, וכיוצא באלה. טענה סתמית ובלתי מפורטת בדבר גביית ריבית מופרזת, אכן איננה מגלה הגנה ראויה ולפיכך, ומשנזנחו שאר טענות המערערת, בצדק נדחתה בקשת הרשות להתגונן שהגישה. 

ובאשר לטענה המועלית בערעור, ולפיה בשל המצאת המסמכים באיחור למערערת, לא ניתנה לה ההזדמנות להגיש חוות דעת ולא עמדו לנגד עיני כב' הרשמת עובדות ומסמכים רלוונטיים - שוב מדובר בטענה המועלית בעלמא, בלא כל פירוט שהוא, ולו מינימאלי. גם עתה, בחלוף למעלה משנה מאז הומצאו למערערת המסמכים, היא איננה מפרטת כלל מהן אותן עובדות, ראיות, טענות ומסמכים שעל פי טענתה אילו היו ידועות לכב' הרשמת הן היו מביאות לשינוי ההחלטה, היא עדיין איננה אוחזת בכל חוות דעת שהיא, וממילא איננה מעלה כל טענת הגנה חדשה שהיא המצדיקה מתן רשות להתגונן.

על יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המשיב בסך כולל של 2,000 ש"ח.

ניתן היום,  י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: